"לָתֵת לַפְּתָאיִם עָרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה" (משלי א', ד')

הפסוק הזה, על פי המלבי"ם, מפרט את התועלת המיוחדת של ספר משלי לשני סוגי אנשים שאינם חכמים במקור: הפְּתָאיִם (הנאיביים) והנַעַר (הצעיר וחסר הניסיון).

פְּתָאיִם: חסרים עָרְמָה (פיקחות מעשית).

תועלת הספר: לתת להם עָרְמָה כדי להימנע מליפול בפח יצר הרע.

נַעַר: חסר ידע, שיקול דעת וניסיון חיים.

תועלת הספר: לתת לו דַּעַת (ידיעה מסודרת) ומְזִמָּה (תכנון ותבונה מעשית לטווח רחוק).

לסיכום לפי המלבי"ם: ספר משלי מחסן את הפתיים מפני עורמה חיצונית, ומעניק לנער הדרכה, ידע (דעת), ויכולת תכנון נכונה (מזימה).

"יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה" (משלי א', ה')

הפסוק הזה, על פי המלבי"ם, פונה דווקא לחכמים ומשכילים (לא רק לפתיים ולנער), ומסביר להם מדוע גם הם צריכים ללמוד את ספר משלי – כי תמיד יש מה להוסיף על מה שכבר יודעים, ותמיד יש ללמוד דרכים חדשות ליישום החכמה.

המלבי"ם מבחין בין שני סוגי חכמים:

חָכָם (יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח):

ה"חכם" הוא מי שכבר רכש את החכמה המופשטת (הידע התיאורטי).

תכלית הלימוד עבורו: להוסיף לֶקַח – לקבל עוד אמיתות ויסודות חדשים שלא ידע, וכן ללמוד את פרטי החכמה המעשיים (המוסר). גם חכם גדול חייב להיות פתוח ללימוד נוסף.

נָבוֹן (וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה):

ה"נבון" הוא מי שכבר רכש את כוח הבינה – היכולת להסיק מסקנות ולעשות היקשים.

תכלית הלימוד עבורו: לקנות תַּחְבֻּלוֹת – לא רק ללמוד את פרטי המוסר, אלא גם לרכוש את הכישורים המעשיים והאסטרטגיים (תחבולות) כדי לדעת איך ליישם את החכמה בעולם המשתנה ובנסיבות מורכבות, ואיך להצליח בדרכי החיים.

לסיכום לפי המלבי"ם: ספר משלי אינו מיועד רק למתחילים. הוא מאפשר לחכם להרחיב את הידע התיאורטי שלו ("יוסף לקח"), ומעניק לנבון יכולות מעשיות (תחבולות) כדי להצליח ביישום החכמה.

"לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם" (משלי א', ו')

הפסוק הזה, על פי המלבי"ם, מסכם ומדגיש את המטרה הסופית של כל הלימוד והרכישה שהוזכרו בפסוקים הקודמים: היכולת להבין את הנסתר והעמוק שמאחורי הלשון הנגלית. ספר משלי אינו רק אוסף של עצות, אלא כלי לפתח את כושר ההבחנה וההבנה הפנימית של האדם.

המלבי"ם מפרט את ארבעת סוגי הביטויים שדורשים הבנה עמוקה:

מָשָׁל:

הגדרה: ביטוי הדורש הבנה באמצעות השוואה. יש בו "נמשל" (הדבר האמיתי) ו"משל" (הדבר המוכר שאליו משווים).

תועלת: על ידי המשל, אפשר להבין דברים נשגבים ומורכבים בדרך קלה וברורה.

מְלִיצָה:

הגדרה: דברים הנאמרים בלשון פיוטית, מליצית, או אנושית כדי להביע רעיונות רוחניים ומופשטים, שאינם מדוברים בלשונם הרגילה.

תועלת: להבין מסרים עמוקים שאינם ניתנים לביטוי ישיר, אלא רק באמצעות דימויים וארמזים.

דִּבְרֵי חֲכָמִים:

הגדרה: אמירות קצרות ותמציתיות של חכמים, הנאמרות בלשון סתומה או ברמיזה, ודורשות העמקה ופירוש כדי להבין את מלוא משמעותן.

תועלת: לחדד את כושר ההיקש ולמצוא את "הסוד" שמאחורי המילים הפשוטות.

חִידֹתָם:

הגדרה: שאלות או הצהרות מכוונות, שהתשובה או ההבנה שלהן נסתרת לחלוטין ודורשת חשיבה יצירתית ומעמיקה במיוחד כדי לפתור אותן.

תועלת: לפתח את הבינה עד לרמה הגבוהה ביותר של פתרון בעיות מורכבות.

לסיכום לפי המלבי"ם: המטרה הסופית של ספר משלי היא להכשיר את הלומד להיות בעל בינה עמוקה, המסוגל להבין כל דבר – בין אם הוא מוגש כמשל, כמליצה, כדברי חכמים מרומזים, או כחידה הדורשת פתרון.

"יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ" (משלי א', ז')

הפסוק הזה, על פי המלבי"ם, הוא הפסוק המכונן והעקרוני ביותר בכל ספר משלי, שכן הוא מציב את "יִרְאַת ה'" כבסיס וכשורש לכל חכמה, דעת ומוסר. המלבי"ם מדגיש שהיראה היא לא רק תחילת הדרך, אלא גם השורש המקיים את הכל.

המלבי"ם מבאר את המושגים:

יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת:

"יִרְאַת ה'": הכרה עמוקה בגדלות אלוקים, בהשגחתו ובכך שהוא קובע את גורל האדם. יראה זו כוללת יראת הרוממות ויראת העונש.

"רֵאשִׁית דָּעַת": היראה היא הראשית בשני מובנים: ההתחלה (השער לכל חכמה) והשורש והעיקר. היראה מאפשרת לקבל את החכמה ממקור עליון.

חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ:

"אֱוִילִים": מי שבוחר בטיפשות ודוחה את האמת והיושר, מתעלם מהיסוד של יראת ה'.

"חָכְמָה וּמוּסָר בָּזוּ": האווילים בזים ומזלזלים בחכמה ובמוסר, משום שהם מנותקים מהשורש העיקרי – יראת ה'.

לסיכום לפי המלבי"ם: יראת ה' היא התנאי ההכרחי והבסיסי ביותר לרכישת דעת אמיתית, חכמה ומוסר.

כוחות המשטרה שליוו את ארונות החללים החטופים בדרך למכון לרפואה משפטית באבו כביר. צילום: דוברות המשטרה

Monster: The Ed Gein Story tells a story .that you will not believe

מגמת הירידה בטמפרטורות שהורגשה בסוף השבוע, תימשך גם היום, בעיקר באזורים ההרריים - שם צפוי להיות קר מהרגיל לעונה. בשאר אזורי הארץ מזג האוויר צפוי להיות נוח. בהמשך השבוע צפויה התחממות, שתגיע לשיא ביום שלישי

"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (משלי א', ח')

פסוק זה, הפותח את סדרת הפניות הישירות לתלמיד ("בְּנִי"), מדגיש את החשיבות של קבלת ההדרכה (מוסר ותורה) משני ההורים. המלבי"ם רואה בפסוק זה הבחנה דקה ומדויקת בין סוגי ההדרכה שמגיעים מהאב ומהאם:

מוּסַר אָבִיךָ (שְׁמַע בְּנִי):

האב מייצג את הדרכת השכל וההיגיון. "מוּסָר" הוא החינוך הנובע מדעת, ידע, ודרישה להפעלת שיקול דעת. מוסר האב מגיע מתוך החכמה העיונית.

התפקיד: להסביר את הסיבות, ההיגיון והחוקים הכלליים של החכמה.

הדרישה: "שְׁמַע" – דרישה להקשבה שכלית, הבנה וקבלת המוסר.

תּוֹרַת אִמֶּךָ (וְאַל תִּטֹּשׁ):

האם מייצגת את ההדרכה הנובעת מההרגש, המידות והרגל טוב. "תּוֹרָה" בהקשר זה היא הלימוד המעשי, הטבעי, וההרגלי של מידות טובות וניקיון כפיים שמועבר לרוב בדרך של חינוך ביתי.

התפקיד: להקנות את הרגלי היושר והמעשה הטובים.

הדרישה: "אַל תִּטֹּשׁ" – דרישה של שמירה והתמדה בדרך הטובה, שנטבעה בנער כהרגל וכטבע שני. אין זו דרישה שכלית, אלא דרישה רגשית לשמור על המוסכמות ועל דרך הלב.

לסיכום לפי המלבי"ם: השילוב בין הדרכת האב (הבסיס השכלי והמוסרי) והדרכת האם (הבסיס הרגשי וההרגל הטוב) יוצר חינוך שלם ומאוזן. ספר משלי קורא לנער לקבל את שניהם: גם את הלימוד השכלי-עיוני וגם את הלימוד המעשי-הרגשי.

תחזית ים וגלישה יום ראשון:

מצב הים: רגוע.

דגל בחופים:

גובה גלים: 40-50 ס״מ מכיוון
צפון-מערב/מערב בתדירות של כל 4-5 שניות.

טמפרטורת המים: המים נעימים, 27 מעלות.

🪼 מדוזות: אין.

תנאי גלישה: אין.

יש לרחוץ אך ורק בחופים מוכרזים ולהישמע להנחיות המצילים.תחזית זו לא מחליפה תחזיות/אזהרות מאת גורמים רשמיים.

"כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרוֹתֶיךָ" (משלי א', ט')

פסוק זה הוא ההבטחה והשכר לתלמיד ששמע למוסר אביו ולתורת אמו (כפי שתואר בפסוק ח'). המלבי"ם מפרש את הפסוק כתיאור היתרון החיצוני והפנימי שמביא עמו החינוך הטוב, כשהוא משתמש במטפורות של תכשיטים:

לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ:

המשמעות: החינוך למוסר מעניק לאדם כבוד והערכה חיצונית בקרב הבריות, ומוסיף חן על פניו ועל הליכותיו. זהו החלק הנראה לעין של המוסר – כמו כתר או זר מעוטר (לוויית חן) המוסיף יופי לראש.

וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרוֹתֶיךָ:

המשמעות: זהו שכר פנימי יותר. המוסר הטוב נטמע בנפש האדם ומחזק את צווארו (את כוח הרצון וההתמדה שלו). במובן הדרשני, זהו שמירה והגנה על האדם מפני חטאים, בדומה למחרוזת יקרה (ענקים) על הצוואר.

לסיכום לפי המלבי"ם: השכר על קבלת המוסר והתורה הוא כפול: הוא מעניק יופי, כבוד והערכה (חן) כלפי חוץ, ומוסיף חיזוק פנימי ושמירה רוחנית (ענקים) לכל אורך הדרך.