במהלך השבת הושבה גופתו של אליהו מרגלית אשר הוחזק בידי חמאס, בשבי נותרו 18 חטופים חללים.

הממשלה תאשר מחר: שם המלחמה ישונה ל״מלחמת התקומה״.

החות'ים מכחישים מעורבות באירוע הפיצוץ בספינה.

סגן נשיא ארה"ב יגיע מחרתיים לארץ

ההסלמה באיו״ש: לפני זמן קצר מחבלים השליכו על לוחמינו מטען נפץ במהלך פטרול בטובאס.
שניים נפצעו קל.
במהלך השישי-שבת שני פיגועי ירי ללא נפגעים ביהודה ושומרון.

"מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (משלי א', א')

הפסוק הפותח את הספר מפרט את החומר, הפועל והתכלית של ספר משלי, תוך דגש על שלושת הדרכים שבהן שלמה המלך השיג את אמיתות החכמה:

מהות הספר ("משלי"): המלבי"ם מסביר כי ה"משלים" הם חומר הספר. תפקידם הוא להבין דברים סתומים ועמוקים שאינם ידועים, על ידי המצאת משל מדברים מוכרים ונודעים. דרך "לבוש" המשל (הדבר המוכר) ניתן להבין את הנמשל (הדבר הבלתי-ידוע).

מקור החכמה (שלושת התארים של שלמה): שלמה המלך קיבל את אמיתות החכמה בשלוש דרכים, המרומזות בשלושת התארים שלו:

"שלמה": דרך חכמה ורוח אלוהים (נבואה), עקב היותו חכם.

"בן דוד": דרך קבלה (מסורת) שקיבל מאבותיו, ובראשם דוד המלך.

"מלך ישראל": דרך בחינה וניסיון (ניסוי ותהייה), שכן כשהיה מלך על עם חכם, נאספו אליו כל חכמי ישראל, ועל ידי כך היה בכוחו לבחון את כל העניינים ולצבור ניסיון רב.

"לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה" (משלי א', ב')

הפסוק מפרט את התכלית ואת התועלת של ספר משלי. המלבי"ם עושה הבחנה מדויקת בין ארבעת המושגים המופיעים בפסוק: חָכְמָה, מוּסָר, בִּינָה ודַעַת.

חָכְמָה (לדעת חכמה): החכמה היא הכרת האמיתות התיאורטיות, כלומר, העקרונות והחוקים המופשטים, לדוגמה: ידיעת ענייני הבריאה והאלוהות. המלבי"ם אומר שחכמה זו ניתנת לדעת (ידיעה פשוטה).

מוּסָר (לדעת... מוסר): המוסר הוא הכרת האמיתות המעשיות, כלומר, איך יש להתנהג במציאות – תיקון המידות ודרך ארץ. המלבי"ם משייך גם את המוסר לידיעת הדעת (כללי ההתנהגות).

בִּינָה (להבין אמרי בינה): הבינה היא היכולת לשפוט בין דבר לדבר, להסיק מסקנות ולבאר דברים סתומים. היא הכוח הנטוע בנפש להבין את הדברים שהם מעבר לחכמה הפשוטה. המלבי"ם מציין שאת אלו אין רק "לדעת" אלא צריך להבין (הסקת מסקנות מעצמו).

אִמְרֵי בִינָה: אלו הם התוצאות המעשיות של הבינה – המליצות העמוקות, החידות והדברים הסתומים שהחכם יודע לפתור או להסביר.

לסיכום:
תכלית ספר משלי היא כפולה: לאפשר לאדם לדעת את כללי החכמה (התיאוריה) והמוסר (המעשה), וכן לחנך אותו להבין מליצות ודברים עמוקים שהם נסתרים, ובכך לפתח את כוח ההיקש הפנימי שלו (בינה).

"לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים" (משלי א', ג')

הפסוק הזה, על פי המלבי"ם, ממשיך ומפרט את מטרות לימוד ספר משלי, ובייחוד את התועלת המעשית של החכמה בחיי היום-יום, תוך הפרדה בין ארבעת המושגים המעשיים: צֶדֶק, מִשְׁפָּט, מֵישָׁרִים ומוּסַר הַשְׂכֵּל.

מוּסַר הַשְׂכֵּל: זהו הכלל העליון שכולל את כל השאר. זהו החינוך וההכוונה (מוּסָר) המגיעים ממקור של השׂכלה (שכל, חוכמה והבנה). זהו למעשה הלימוד השכלי של המידות הטובות וההתנהגות הנכונה.

צֶדֶק: זוהי המטרה של המעשים שלנו: הליכה בדרך הישר והטוב, והימנעות ממעשי עוולה כלפי הזולת.

מִשְׁפָּט: זוהי הדרך שבה משיגים את הצדק – החוקים והתקנות המסדירים את היחסים בין אדם לחברו, כדי להבטיח את הצדק בחיים המשותפים.

מֵישָׁרִים: זהו מושג רחב יותר המתייחס ליושר לב ויושר מידות, כלומר – האופן שבו יש לבצע את המשפט והצדק. ייתכן שאדם יקיים את החוק (משפט) או יבצע צדק, אך אם הדבר נעשה בעורמה או שלא בלב שלם, עדיין חסר לו ישרים. ה"מישרים" דורשים שהדבר ייעשה ביושר, בהגינות, ובכוונה טובה.

לסיכום לפי המלבי"ם: לימוד החכמה (בפסוק ב') מביא לידי "מוסר השכל" (החינוך השכלי), שמטרתו הכללית היא לרכוש צדק (המטרה) ולקיים משפט (הדרך החוקית) ביושר פנימי (מישרים).

סיפור המבול, וסוד הגאולה - הרב ברוך רוזנבלום בשיעור מרתק על דור המבול - נח (פ"ה)

פקיסטן ואפגניסטן הסכימו על הפסקת אש מיידית במהלך שיחות התיווך שנערכו בדוחא, כך על פי הודעת משרד החוץ של קטאר