הערב העלה כתבנו שאלה מהותית בפני כמה משפטנים: האם ההרכב שנקבע בבג"ץ בעתירה נגד אשר קולה צריך להדאיג את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה? התשובה, כך מסתבר, הייתה כמעט אחידה — כן. לדעתם, בהרב-מיארה אכן צריכה להיות מודאגת מההרכב הנוכחי.
אך מי שסיפק את התובנה החריפה ביותר היה עו"ד דוד פורר, שהצביע על הבעיה העמוקה יותר בשיח הציבורי סביב מערכת המשפט. לדבריו:
"שים לב עד כמה זה הזוי שאנחנו דנים בשאלה הזו בטבעיות, כאילו מדובר במובן מאליו שדעותיהם האישיות של השופטים משפיעות על תוצאות התיקים בבג"ץ. האם במשחק כדורגל היינו שואלים אם שופט כזה או אחר טוב להפועל או למכבי?"
דבריו של פורר מציפים סוגיה עקרונית הנוגעת לאמון הציבור בבתי המשפט ולשאלה האם שופטים אמורים להיות נמדדים לפי עמדותיהם האישיות או על פי נאמנותם לעקרונות המשפט והחוק. עצם העובדה ששאלה כזו נשאלת מעידה על מציאות שבה הציבור, וגם משפטנים בכירים, כבר מניחים מראש שההרכב קובע — לא רק לפי הדין, אלא גם לפי זהות השופטים.
ההשוואה למגרש הכדורגל ממחישה היטב את תחושת האובדן של האובייקטיביות: אם במערכת המשפטית התחושה היא שהשופט "לטובת צד מסוים", כיצד יוכל הציבור להאמין שהמשחק נקי?
בעתירה נגד אשר קולה, השאלה איננה רק מה ייקבע בפסק הדין, אלא גם מה תגיד על כך החברה הישראלית — האם תראה בכך הכרעה מקצועית, או עוד סיבוב במאבק הפוליטי-משפטי שמטלטל את ישראל בשנים האחרונות.
אך מי שסיפק את התובנה החריפה ביותר היה עו"ד דוד פורר, שהצביע על הבעיה העמוקה יותר בשיח הציבורי סביב מערכת המשפט. לדבריו:
"שים לב עד כמה זה הזוי שאנחנו דנים בשאלה הזו בטבעיות, כאילו מדובר במובן מאליו שדעותיהם האישיות של השופטים משפיעות על תוצאות התיקים בבג"ץ. האם במשחק כדורגל היינו שואלים אם שופט כזה או אחר טוב להפועל או למכבי?"
דבריו של פורר מציפים סוגיה עקרונית הנוגעת לאמון הציבור בבתי המשפט ולשאלה האם שופטים אמורים להיות נמדדים לפי עמדותיהם האישיות או על פי נאמנותם לעקרונות המשפט והחוק. עצם העובדה ששאלה כזו נשאלת מעידה על מציאות שבה הציבור, וגם משפטנים בכירים, כבר מניחים מראש שההרכב קובע — לא רק לפי הדין, אלא גם לפי זהות השופטים.
ההשוואה למגרש הכדורגל ממחישה היטב את תחושת האובדן של האובייקטיביות: אם במערכת המשפטית התחושה היא שהשופט "לטובת צד מסוים", כיצד יוכל הציבור להאמין שהמשחק נקי?
בעתירה נגד אשר קולה, השאלה איננה רק מה ייקבע בפסק הדין, אלא גם מה תגיד על כך החברה הישראלית — האם תראה בכך הכרעה מקצועית, או עוד סיבוב במאבק הפוליטי-משפטי שמטלטל את ישראל בשנים האחרונות.
הערב העלה כתבנו שאלה מהותית בפני כמה משפטנים: האם ההרכב שנקבע בבג"ץ בעתירה נגד אשר קולה צריך להדאיג את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה? התשובה, כך מסתבר, הייתה כמעט אחידה — כן. לדעתם, בהרב-מיארה אכן צריכה להיות מודאגת מההרכב הנוכחי.
אך מי שסיפק את התובנה החריפה ביותר היה עו"ד דוד פורר, שהצביע על הבעיה העמוקה יותר בשיח הציבורי סביב מערכת המשפט. לדבריו:
"שים לב עד כמה זה הזוי שאנחנו דנים בשאלה הזו בטבעיות, כאילו מדובר במובן מאליו שדעותיהם האישיות של השופטים משפיעות על תוצאות התיקים בבג"ץ. האם במשחק כדורגל היינו שואלים אם שופט כזה או אחר טוב להפועל או למכבי?"
דבריו של פורר מציפים סוגיה עקרונית הנוגעת לאמון הציבור בבתי המשפט ולשאלה האם שופטים אמורים להיות נמדדים לפי עמדותיהם האישיות או על פי נאמנותם לעקרונות המשפט והחוק. עצם העובדה ששאלה כזו נשאלת מעידה על מציאות שבה הציבור, וגם משפטנים בכירים, כבר מניחים מראש שההרכב קובע — לא רק לפי הדין, אלא גם לפי זהות השופטים.
ההשוואה למגרש הכדורגל ממחישה היטב את תחושת האובדן של האובייקטיביות: אם במערכת המשפטית התחושה היא שהשופט "לטובת צד מסוים", כיצד יוכל הציבור להאמין שהמשחק נקי?
בעתירה נגד אשר קולה, השאלה איננה רק מה ייקבע בפסק הדין, אלא גם מה תגיד על כך החברה הישראלית — האם תראה בכך הכרעה מקצועית, או עוד סיבוב במאבק הפוליטי-משפטי שמטלטל את ישראל בשנים האחרונות.
0 תגובות
0 שיתופים
188 צפיות
0 ביקורות
