"בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם" (משלי א', ט"ו)
לאחר ששלמה המלך אפשר לנער לשמוע את כל פיתויי החטאים (פסוקים י'-י"ד) – הבטחה לנקמה, עושר, ושוויון – הוא חוזר בפסוק זה ומגיב באופן נחרץ ומיידי, המורה לנער כיצד להתמודד עם הפיתויים. זוהי ההוראה הנגדית לפיתויים.
בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם:
"בְּנִי": הפנייה החמה והאישית חוזרת (ולכן מחזירה את דמות האב השקופה), ומדגישה את סמכות האב ואהבתו.
"אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם": "דרך" היא התכלית והכוונה. המוסר דורש מהנער שלא לשתף פעולה עם מטרות החטאים. הנער מצווה לא לאמץ את דרך החיים שלהם, את ההשקפות שלהם ואת הרציונליזציה למעשיהם.
מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם:
"מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם": "נתיב" היא הפעולה והמעשה בפועל (הצעדים הפיזיים). לאחר שאסר את המטרה, הוא אוסר את הביצוע. אסור לו אפילו להתחיל לצעוד בנתיב שמוביל לחטא, שכן כל צעד מקל על ההידרדרות.
המשמעות הכפולה: הפסוק אוסר גם את המחשבה והכוונה (דרך), וגם את המעשה הפיזי (נתיבה). האזהרה היא להתרחק מהרשעים מרחק מוחלט, פיזי ונפשי, ולהימנע מכל מגע שיוביל בסוף לחטא.
לסיכום לפי המלבי"ם: התגובה לפיתויים היא ציווי כפול: הימנעות מוחלטת מאימוץ מטרותיהם של החטאים (דרך) וכן התרחקות פיזית ממעשיהם (נתיבה). יש לדחות את הכל, מהרצון ועד הצעד הראשון.
לאחר ששלמה המלך אפשר לנער לשמוע את כל פיתויי החטאים (פסוקים י'-י"ד) – הבטחה לנקמה, עושר, ושוויון – הוא חוזר בפסוק זה ומגיב באופן נחרץ ומיידי, המורה לנער כיצד להתמודד עם הפיתויים. זוהי ההוראה הנגדית לפיתויים.
בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם:
"בְּנִי": הפנייה החמה והאישית חוזרת (ולכן מחזירה את דמות האב השקופה), ומדגישה את סמכות האב ואהבתו.
"אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם": "דרך" היא התכלית והכוונה. המוסר דורש מהנער שלא לשתף פעולה עם מטרות החטאים. הנער מצווה לא לאמץ את דרך החיים שלהם, את ההשקפות שלהם ואת הרציונליזציה למעשיהם.
מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם:
"מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם": "נתיב" היא הפעולה והמעשה בפועל (הצעדים הפיזיים). לאחר שאסר את המטרה, הוא אוסר את הביצוע. אסור לו אפילו להתחיל לצעוד בנתיב שמוביל לחטא, שכן כל צעד מקל על ההידרדרות.
המשמעות הכפולה: הפסוק אוסר גם את המחשבה והכוונה (דרך), וגם את המעשה הפיזי (נתיבה). האזהרה היא להתרחק מהרשעים מרחק מוחלט, פיזי ונפשי, ולהימנע מכל מגע שיוביל בסוף לחטא.
לסיכום לפי המלבי"ם: התגובה לפיתויים היא ציווי כפול: הימנעות מוחלטת מאימוץ מטרותיהם של החטאים (דרך) וכן התרחקות פיזית ממעשיהם (נתיבה). יש לדחות את הכל, מהרצון ועד הצעד הראשון.
"בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם" (משלי א', ט"ו)
לאחר ששלמה המלך אפשר לנער לשמוע את כל פיתויי החטאים (פסוקים י'-י"ד) – הבטחה לנקמה, עושר, ושוויון – הוא חוזר בפסוק זה ומגיב באופן נחרץ ומיידי, המורה לנער כיצד להתמודד עם הפיתויים. זוהי ההוראה הנגדית לפיתויים.
בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם:
"בְּנִי": הפנייה החמה והאישית חוזרת (ולכן מחזירה את דמות האב השקופה), ומדגישה את סמכות האב ואהבתו.
"אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם": "דרך" היא התכלית והכוונה. המוסר דורש מהנער שלא לשתף פעולה עם מטרות החטאים. הנער מצווה לא לאמץ את דרך החיים שלהם, את ההשקפות שלהם ואת הרציונליזציה למעשיהם.
מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם:
"מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם": "נתיב" היא הפעולה והמעשה בפועל (הצעדים הפיזיים). לאחר שאסר את המטרה, הוא אוסר את הביצוע. אסור לו אפילו להתחיל לצעוד בנתיב שמוביל לחטא, שכן כל צעד מקל על ההידרדרות.
המשמעות הכפולה: הפסוק אוסר גם את המחשבה והכוונה (דרך), וגם את המעשה הפיזי (נתיבה). האזהרה היא להתרחק מהרשעים מרחק מוחלט, פיזי ונפשי, ולהימנע מכל מגע שיוביל בסוף לחטא.
לסיכום לפי המלבי"ם: התגובה לפיתויים היא ציווי כפול: הימנעות מוחלטת מאימוץ מטרותיהם של החטאים (דרך) וכן התרחקות פיזית ממעשיהם (נתיבה). יש לדחות את הכל, מהרצון ועד הצעד הראשון.
0 תגובות
0 שיתופים
261 צפיות
0 ביקורות
