"יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה" (משלי א', ה')

הפסוק הזה, על פי המלבי"ם, פונה דווקא לחכמים ומשכילים (לא רק לפתיים ולנער), ומסביר להם מדוע גם הם צריכים ללמוד את ספר משלי – כי תמיד יש מה להוסיף על מה שכבר יודעים, ותמיד יש ללמוד דרכים חדשות ליישום החכמה.

המלבי"ם מבחין בין שני סוגי חכמים:

חָכָם (יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח):

ה"חכם" הוא מי שכבר רכש את החכמה המופשטת (הידע התיאורטי).

תכלית הלימוד עבורו: להוסיף לֶקַח – לקבל עוד אמיתות ויסודות חדשים שלא ידע, וכן ללמוד את פרטי החכמה המעשיים (המוסר). גם חכם גדול חייב להיות פתוח ללימוד נוסף.

נָבוֹן (וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה):

ה"נבון" הוא מי שכבר רכש את כוח הבינה – היכולת להסיק מסקנות ולעשות היקשים.

תכלית הלימוד עבורו: לקנות תַּחְבֻּלוֹת – לא רק ללמוד את פרטי המוסר, אלא גם לרכוש את הכישורים המעשיים והאסטרטגיים (תחבולות) כדי לדעת איך ליישם את החכמה בעולם המשתנה ובנסיבות מורכבות, ואיך להצליח בדרכי החיים.

לסיכום לפי המלבי"ם: ספר משלי אינו מיועד רק למתחילים. הוא מאפשר לחכם להרחיב את הידע התיאורטי שלו ("יוסף לקח"), ומעניק לנבון יכולות מעשיות (תחבולות) כדי להצליח ביישום החכמה.