עדויות השבי באו״ם
קית' ואביבה סיגל, שורדי השבי מעזה, העידו בפני הוועדה נגד עינויים של האו״ם בז׳נבה, במסגרת משלחת ישראלית בראשות מנכ"ל משרד המשפטים איתמר דוננפלד ושגריר ישראל למוסדות האו"ם.
דוננפלד הדגיש את מחויבותה המלאה של ישראל לאמנה נגד עינויים וקרא לקהילה הבין־לאומית להפסיק את שתיקתה. לדבריו, "העדויות אינן רק סיפורים אישיים – הן כתב אישום מוסרי ומשפטי נגד העולם השותק".
עדותו של קית׳ סיגל
קית׳, בן 66, תיאר כי הוחזק 50 יום בשבי עם אשתו אביבה ולאחר מכן חודשים ארוכים בבידוד מוחלט. "אני לא מבקש רחמים, רק שתוודאו שהזוועות האלה לא יחזרו שוב". הוא סיפר על השפלות, איומים, מניעת גישה לשירותים ומחסור במזון ובמים. לדבריו, השומרים השפילו אותו "רק לשם השעשוע", איימו עליו בסכינים והכריחו אותו להתפשט.
עדותה של אביבה סיגל
אביבה סיפרה כי בעת חטיפתם ראתה ילד מהקהילה שלה קשור באזיקונים, והמחבלים חתכו את ידו תוך כדי חיוך. במשך 51 ימים חיה בפחד מתמיד, הורעבה ואיבדה 10 קילוגרם. היא תיארה כיצד המחבלים אכלו מול השבויים וצחקו, בזמן שהם עצמם גוועו ברעב.
אביבה תיארה מעשי תקיפה מינית של מחבלים נגד נשים צעירות ונערות: "נערה בת 16 נאלצה להתקלח מול מחבל שחייך אליה – זו רמת ההשפלה שעברנו". עוד סיפרה כי נאסר עליה לזוז שעות ארוכות, ובכל ניסיון לזוז או לבקש ללכת לשירותים – איימו עליה בהרג.
"הדבר הקשה ביותר היה לראות את קית׳ מעונה, ולא יכולתי לגעת בו, לחבק או לעזור לו. ניסיתי לשמור על האנושיות שלי – אך הכול נשלל מאיתנו", אמרה.
עמדת ישראל באו״ם
דוננפלד אמר כי "האמנה נגד עינויים אינה יכולה להיות חד־צדדית – שתיקת העולם מול הזוועות היא פגיעה ברוחה". הוא קרא להפוך את האמנה למצפן מוסרי המחייב פעולה ולא למסמך בלבד.
המשלחת הישראלית
המשלחת כללה נציגים ממשרדי המשפטים, החוץ, הביטחון הלאומי, משטרת ישראל, שב״ס, רשות האוכלוסין וההגירה והפרקליטות הצבאית. היא הוקמה במסגרת התחייבותה של ישראל לדווח לאו״ם אחת לארבע שנים על יישום האמנה למניעת עינויים. אל חברי המשלחת הצטרפו גם בני הזוג סיגל מקיבוץ כפר עזה, כדי לשתף את הוועדה בזוועות שחוו בשבי חמאס.
קית׳ סיים את דבריו באולם בז׳נבה במילים:
"אני מבקש מכם לא רחמים – אלא פעולה. שתבטיחו שהזוועות שחווינו, אני ואחרים, לעולם לא יישנו".
עדויות השבי באו״ם
קית' ואביבה סיגל, שורדי השבי מעזה, העידו בפני הוועדה נגד עינויים של האו״ם בז׳נבה, במסגרת משלחת ישראלית בראשות מנכ"ל משרד המשפטים איתמר דוננפלד ושגריר ישראל למוסדות האו"ם.
דוננפלד הדגיש את מחויבותה המלאה של ישראל לאמנה נגד עינויים וקרא לקהילה הבין־לאומית להפסיק את שתיקתה. לדבריו, "העדויות אינן רק סיפורים אישיים – הן כתב אישום מוסרי ומשפטי נגד העולם השותק".
עדותו של קית׳ סיגל
קית׳, בן 66, תיאר כי הוחזק 50 יום בשבי עם אשתו אביבה ולאחר מכן חודשים ארוכים בבידוד מוחלט. "אני לא מבקש רחמים, רק שתוודאו שהזוועות האלה לא יחזרו שוב". הוא סיפר על השפלות, איומים, מניעת גישה לשירותים ומחסור במזון ובמים. לדבריו, השומרים השפילו אותו "רק לשם השעשוע", איימו עליו בסכינים והכריחו אותו להתפשט.
עדותה של אביבה סיגל
אביבה סיפרה כי בעת חטיפתם ראתה ילד מהקהילה שלה קשור באזיקונים, והמחבלים חתכו את ידו תוך כדי חיוך. במשך 51 ימים חיה בפחד מתמיד, הורעבה ואיבדה 10 קילוגרם. היא תיארה כיצד המחבלים אכלו מול השבויים וצחקו, בזמן שהם עצמם גוועו ברעב.
אביבה תיארה מעשי תקיפה מינית של מחבלים נגד נשים צעירות ונערות: "נערה בת 16 נאלצה להתקלח מול מחבל שחייך אליה – זו רמת ההשפלה שעברנו". עוד סיפרה כי נאסר עליה לזוז שעות ארוכות, ובכל ניסיון לזוז או לבקש ללכת לשירותים – איימו עליה בהרג.
"הדבר הקשה ביותר היה לראות את קית׳ מעונה, ולא יכולתי לגעת בו, לחבק או לעזור לו. ניסיתי לשמור על האנושיות שלי – אך הכול נשלל מאיתנו", אמרה.
עמדת ישראל באו״ם
דוננפלד אמר כי "האמנה נגד עינויים אינה יכולה להיות חד־צדדית – שתיקת העולם מול הזוועות היא פגיעה ברוחה". הוא קרא להפוך את האמנה למצפן מוסרי המחייב פעולה ולא למסמך בלבד.
המשלחת הישראלית
המשלחת כללה נציגים ממשרדי המשפטים, החוץ, הביטחון הלאומי, משטרת ישראל, שב״ס, רשות האוכלוסין וההגירה והפרקליטות הצבאית. היא הוקמה במסגרת התחייבותה של ישראל לדווח לאו״ם אחת לארבע שנים על יישום האמנה למניעת עינויים. אל חברי המשלחת הצטרפו גם בני הזוג סיגל מקיבוץ כפר עזה, כדי לשתף את הוועדה בזוועות שחוו בשבי חמאס.
קית׳ סיים את דבריו באולם בז׳נבה במילים:
"אני מבקש מכם לא רחמים – אלא פעולה. שתבטיחו שהזוועות שחווינו, אני ואחרים, לעולם לא יישנו".
